Vayedaber

Eirouvine

Daf 39a

משנה: אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אֶחָד מֵהֶן וְלֹא עֵירֵב בֵּיתוֹ אָסוּר מִלְּהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא לוֹ וְלָהֶם וְשֶׁלָּהֶם מוּתָּרִין לוֹ וְלָהֶן. נָֽתְנוּ לוֹ רְשׁוּתָן הוּא מוּתָּר וְהֵן אֲסוּרִין. הָיוּ שְׁנַיִם אוֹסְרִין זֶה עַל זֶה שֶׁאֶחָד נוֹתֵן רְשׁוּת וְנוֹטֵל רְשׁוּת וּשְׁנַיִם נוֹתְנִים רְשׁוּת וְאֵינָן נוֹטְלִין רְשׁוּת:

Traduction

Lorsqu’un des habitants d’une cour a oublié de poser l’eruv, il lui est défendu de rien apporter de là dans sa maison, ou d’en rien sortir, soit pour lui, soit pour les autres; mais le libre usage des autres maisons, pour lui et les habitants, est maintenu. Si les autres lui ont transmis leur droit sur l’usage de la cour, il pourra seul en profiter, à l’exclusion d’autrui. Si 2 personnes ont oublié l’eruv, elles produisent une interdiction réciproque, car une personne peut transmettre le droit acquis par l’eruv, ou l’accepter, tandis que 2 personnes peuvent seulement le livrer, non le recevoir.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב. עמהן ה''ה אם לא עירב עמהן במזיד ואורחא דמילתא קתני דסתמא כל איש ישראל רוצה בעירוב:

ביתו אסור מלהכנים ולהוציא לו ולהם. אמרינן בגמרא כגון שביטל להם רשותו והמבטל רשותו סתם רשות חצרו ביטל רשות ביתו לא ביטל דדייר אינש בבית בלא חצר הלכך ביתו הוי רשותא דידיה וחצרו רשות דידהו ואין מוציאין מרשות לרשות:

ושלהם. בתים שלהן מותרים להוציא מהם לחצר לו ולהן שהרי הבתים שלהן עם החצר רשות אחת הוא והוא הוו ליה כאורח לגבייהו ואע''ג דלא עירב מטלטל הוא מבתיהם לחצר כאכסנאי שמטלטל ברשות הבע''ב שלו:

נתנו לו רשותן הוא מותר. להוציא מביתו לחצר שהרי הכל רשותו הוא:

והן אסורין. אפי' מביתו לחצר שלא נשאר להן רשות בחצר ולא אמרינן שיהו כאורחין אצלו דחד לגבי רבים הוי אורח ורבים לגבי יחיד לא הוו אורחים:

היו שנים. שלא עירבו ובני החצר ביטלו להם רשותם:

אוסרין זה על זה. ואין להן להוציא מבתיהן שהיא רשות המיוחדת לכל אחד לבדו להחצר שהיא רשות שניהם וקמ''ל דאע''ג דהדר חד מינייהו וביטל רשותיה לחבריה לא מהני הואיל ובשעה שביטלו בני חצר להם לא היה להם היתר בחצר ולא קני רשותא דידהו לשיהיו יכולים לבטל זה לזה שהרי לא קנו ואין להן מה לבטל ואם אותן שלא עירבו בטלו בתחלה רשותן לאותן שעירבו המערבין מותרין:

שאחד נותן רשות ונוטל רשות. בגמרא קאמר דמשום סיפא איצטריכא ליה ושנים נותנין רשות ואין נוטלין רשות דמהו דתימא לגזור בשנים שלא יתנו רשות ליחיד דילמא אתו למימר דיחיד נמי נותן רשות לשנים קמ''ל ואין נוטלין רשות דהדר תני לאשמועינן דאע''ג דאמרו להו קמאי שבטלו להך קני על מנת להקנות והדר חד מינייהו וביטל לחבריה. דמהו דתימא דהוי כמאן דשליחא שויא ולישתרי האי בתרא קמ''ל דמכיון דאיהו לא קני לאישתרויי לא מצי לאקנויי לחבריה וכללו של דבר דאחד נותן רשות דקתני היינו אם לא עירב מבטל רשותו בין לאחד שעירב עם השלישי השרוי בחצר וכגון שזה הג' חוזר ומבטל רשותו גם כך לו ובין לשנים שעירבו אבל לא לשנים שלא עירבו ואם מבטל הוא לשנים שעירבו או להרבה בני חצר צריך לבטל בפירוש לכל אחד ואחד ויאמר רשותי מבוטלת לך ולך ולך:

רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. 39a בִּיטּוּל רְשׁוּת בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. יֵשׁ לוֹ בִיטּוּל רְשׁוּת. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. אֵין לוֹ בִיטּוּל רְשׁוּת. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. יֵשׁ לוֹ בִיטּוּל רְשׁוּת. וְאַתָּ אָמַר. מַהֲרוּ אַף עַל גַּו דְּרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. יֵשׁ לוֹ בִיטּוּל רְשׁוּת. מוֹדֶה הוּא שֶׁזְּכוּ בַּמָּבוֹי תְחִילָּה. וְתַנֵּי כֵן. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ כְיִשְׂרָאֵל. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד הֲרֵי זֶה אוֹסֵר. כֵּינִי מַתְנִיתָה. אֵינוֹ אוֹסֵר. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חִינְנָא. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בִיטּוּל רְשׁוּת. מַה פְלִיגִין. לַחֲזוֹר בּוֹ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ וְחוֹזֵר בּוֹ. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. מְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ וְאֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ וְחוֹזֵר בּוֹ. וְאַתָּ אָמַר. מַהֲרוּ. אַף עַל גַּו דְּרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מְבַטֵּל רְשׁוּת וְחוֹזֵר בּוֹ. מוֹדֶה הוּא שֶׁזְּכוּ בַּמָּבוֹי תְחִילָּה. וְתַנֵּי כֵן. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ כְיִשְׂרָאֵל. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד הֲרֵי זֶה אוֹסֵר. כֵּינִי מַתְנִיתָה. אֵינוֹ אוּסֵר.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

ביטול רשות ביניהון. אפלוגתא דר''מ ור' יהודה אליבא דר''ג בצדוקי קאי דרב מאיר בברייתא כת''ק דמתני' ס''ל שאמר להן מהרו והוציאו את כל הכלים למבוי ר''י אומר בל' אחרת אמר להן וכו' כדקאמר במתני' ומפרש ר' יעקב דביטול רשות ביניהן דר''מ סבר יש לו דין ביטול רשות להצדוקי ורבנן דפליגי סברי דאין לו ביטול רשות וכדמסיק ואזיל:

ר''מ אומר יש לו ביטול רשות ואת אמר מהרו. בתמיה אם כבר ביטל רשותו ויש לו דין ביטול רשות א''כ מפני מה אמר להן מהרו והוציאו למה להן למהר ומשני אע''ג דר''מ ס''ל יש לו ביטול רשות מודה הוא שזכו במבוי תחלה כלומר שצריך שיזכו ויחזיקו הן במבוי תחלה ואם החזיקו בתחלה מהני:

תני. בהדיא כן:

מפני שהוא מבטל רשותו כישראל דברי ר''מ בין בשוגג בין במזיד ה''ז אוסר. קושיא הוא הא תנן לקמן בפרקין לר''מ מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד ה''ז אוסר וא''כ מאי מהני דמפקי אינהו הא כי הדר מפיק איהו אוסר. ומשני כיני מתניתא כן צריך לגרוס במתני' שם אינו אוסר דברי ר''מ:

ר' אחא. קאמר דלענין שיש להצדוקי דין ביטול רשות כ''ע מודים שיש לו ומה פליגין אם יכול לחזור בו דר''מ סבר יכול הוא לחזור בו ורבנן סברי אינו יכול לחזור בו. ופריך לר''מ דיכול לחזור בו ואת אומר מהרו וכלומר אסוף דבריו הוא דפריך דקאמר מהרו והוציאו עד שלא יוציא ויאסר עליכם דמשמע אם יוציאו בתחלה שוב אין כאן חשש אם יוציא אח''כ הרי מיהת יכול הוא לחזור בו ומשני אע''ג וכו' מידה הוא בשזכו הן במבוי תחלה שוב אינו יכול לחזור בו ותני כן וכו' כדלעיל:

Eirouvine

Daf 39b

הלכה: פיס'. אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אֶחָד מֵהֶן וְלֹא עֵירֵב כול'. שֶׁלָּהֶם מוּתָּרִין לוֹ וְלָהֶם. שֶׁבִּיטֵּל רְשׁוּתוֹ. מָהוּ שֶׁתַּחֲזוֹר חָלִילָה. תַּלְמִידוֹי דְרַב בְּשֵׁם רַב. חוֹזֶרֶת חָלִילָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֵין חוֹזֶרֶת חָלִילָה. מַתְנִיתָא פְלִיגְא עַל שְׁמוּאֵל. שֶׁלָּהֶם מוּתָּרִין לוֹ וְלָהֶם. שֶׁבִּיטֵּל רְשׁוּתוֹ. וְהָתַנִּינָן נָֽתְנוּ לוֹ רְשׁוּתָן. הוּא מוּתָּר וְהֵן אֲסוּרִין. פָּתַר לָהּ. לִצְדָדִין הִיא 39b מַתְנִיתָא.

Traduction

Le libre usage des autres maisons est maintenu pour lui et les autres, parce qu’il a pour ainsi dire renoncé à son bien, et il est traité comme un hôte. Ne peut-on pas renoncer tour à tour au droit de propriété, en cas d’omission complète de l’eruv, de façon à se rendre mutuellement possible l’accès de la propriété opposée? Les disciples de Rav le permettent en son nom; Samuel le défend. Est-ce que notre Mishna ne conteste pas ce dernier avis de Samuel, en disant: ''le libre usage des autres maisons lui est maintenu, à lui et aux autres''? N’est-ce pas qu’il y a eu annulation de propriété de leur côté? -Non, lui seul a renoncé à son bien. -Mais, n’est-il pas dit ensuite: ''si les autres lui ont transmis leur droit sur la cour, il pourra en profiter seul, à l’exclusion d’autrui''? Samuel répond en disant que chaque partie de la Mishna est vraie isolément; mais, une fois la transmission faite, de sa part ou de la leur, nul ne peut plus y revenir.

Pnei Moshe non traduit

גמ' שלהם מותרין לו ולהם. ומפרש שביטל רשותו מיירי והוי כאורח לגבייהו כדפרישי' במתני':

מהו שתחזור חלילה. אם אחד ביטל רשות לחבירו מהו שיחזור זה ויבטל להראשון שביטל לו:

מתניתא פליגא על שמואל. דאמר אין חוזרות חלילה שאין מבטלין וחוזרין ומבטלין והא קתני שלהם מותרין לו ולהם ואוקימנא שביטל רשותו להם ותנינן אבתרה נתנו לו רשותן הוא מותר והן אסורין וקס''ד דארישא קאי שאחר שביטל רשותו להם חזרו ונתנו רשותן לו אלמא דמבטלין וחוזרין ומבטלין וקשיא לשמואל:

פתר לה. שמואל לצדדין היא מתניתא לאו דארישא קאי אלא רישא מילתא באנפי נפשה היא וסיפא באנפי נפשה היא וה''ק נתנו לו רשותן מעיקרא הוא מותר והן אסורין:

תַּנֵּי. אֶחָד שֶׁלֹּא עֵירֵב נוֹתֵן רְשׁוּת לִשְׁנַיִם שֵׁעֵירְבוּ. וְאֵין שְׁנַיִם שֶׁעֵירְבוּ נוֹתְנִין רְשׁוּת לְאֶחָד שֶׁלֹּא עֵירֵב. וְלֹא שְׁנַיִם שֶׁעֵירְבוּ נוֹתְנִין רְשׁוּת לִשְׁנַיִם שֶׁלֹּא עֵירְבוּ. וְלֹא שְׁנַיִם שֶׁלֹּא עֵירְבוּ נוֹתְנִין רְשׁוּת לִשְׁנַים שֶׁעֵירְבוּ. וְאֵין שְׁנַיִם שֶׁלֹּא עֵירְבוּ נוֹתְנִין רְשׁוּת לִשְׁנַיִם שֶׁלֹּא עֵירֵיבוּ. הַכֹּל נוֹתְנִין רְשׁוּת וְנוֹטְלִין רְשׁוּת חוּץ מִשְּׁנַיִם שֶׁלֹּא עֵירְבוּ שֶׁהֵן נוֹתְנִין רְשׁוּת וְאֵינָן נוֹטְלִין רְשׁוּת.

Traduction

On a enseigné: un habitant qui n’a pas posé d’eruv peut transmettre son droit de propriété à celui qui a posé l’eruv (pour en bénéficier); 2 qui ont posé l’eruv peuvent le transmettre à un habitant qui n’a pas mis d’eruv; enfin 2 qui n’ont pas mis d’eruv peuvent transmettre la propriété à 2 qui l’ont mis, ou à un habitant qui l’a oublié; tandis qu’un habitant qui a posé l’eruv ne peut pas transmettre la propriété à qui n’a pas mis d’eruv; de même, 2 habitants qui ont posé l’eruv ne peuvent pas transmettre la propriété à 2 qui n’ont pas posé d’eruv, et 2 qui n’ont pas posé l’eruv ne peuvent pas transmettre la propriété à 2 autres qui n’ont pas non plus d’eruv (diverses hypothèses possibles s’il y a 3 habitants dans une cour). Donc, chacun peut transmettre un droit de propriété, ou l’accepter; mais 2 personnes (sur 3) qui n’ont pas posé d’eruv peuvent transmettre leur droit, non le recevoir (n’ayant pas de droit sur la cour au moment où il voudrait l'annuler).

Pnei Moshe non traduit

תני. בתוספת' פ''ה אחד שלא עירב נותן רשות לאחד שעירב ושנים שעירבו נותנין רשות לאחד שלא עירב ושנים שלא עירבו נותנין רשות לשנים שעירבו או לאחד שלא עירב אבל אין אחד שעירב נותן רשות לאחד שלא עירב ולא שנים שעירבו נותנין רשותן לשנים שלא עירבו ולא שנים שלא עירבו נותנין רשותן לשנים שלא עירבו. וגי' זו עיקרית וכאן הועתק בחסרון ובטעות:

הכל נותנין רשות ונוטלין רשות. בין יחיד שלא עירב ובין יחיד שעירב ובין שנים שעירבו חוץ משנים שלא עירבו שנותנין רשות בין לשנים שעירבו ובין ליחיד שלא עירב אבל הן אין נוטלין רשות שהרי לא עירבו וכשנוטלין רשות אוסרין זה על זה:

רַב חַסְדַּאי אָמַר. עֲשָׂרָה יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ דָרִין בְּבַיִת אֶחָד. כָּל אֶחָד וְאֶחָד צָרִיךְ לְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ. אָמַר רִבִּי יָסָא. עֲשָׂרָה גוֹיִם שֶׁהָיוּ דָרִין בְּבַיִת אֶחָד. כָּל אֶחָד וְאֶחָד צָרִיךְ לְהַשְׂכִּיר רְשׁוּתוֹ. אָמַר רִבִּי בָּא. מַעֲשֶׂה בְאִשְׁתּוֹ שֶׁלְפַּרְסִי אֶחָד שֶׁהִשְׂכִּירָה חָצֵר שֶׁלָּהּ שֶׁלֹּא מִדַּעַת בַּעֲלָהּ. אֲתַא קוֹמֵי רִבִּי שְׁמוּאֵל וְשָׁרָא. סָֽבְרִין מֵימַר. אֲפִילוּ שַׁמָּשׁוֹ וּלְקִיטוֹ. הֲלָכָה. יִשְׂרָאֵל מְבַטֵּל וְהַגּוֹי מַשְׂכִּיר. וִיבַטֵּל הוּא הַגּוֹי. חָזַר הוּא בוֹ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ מַשְׂכִּיר חָזַר הוּא בוֹ. מִיכָּן וָהֵילַךְ בְּגֶזֶל הוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ.

Traduction

R. Hisda dit: lorsque dix israélites habitent une seule maison, chacun doit annuler son droit de propriété pour la fusionner; si elle est habitée par dix païens, dit R. Yossa, chacun d’eux devra spécifier qu’il loue sa part aux israélites, pour que ceux-ci puissent y poser l’eruv (on ne pourra pas se contenter de l’abandonner). Il est arrivé, raconte R. Aba, que la femme d’un perse avait loué sa cour à cet effet sans l’assentiment du mari; le cas ayant été soumis à R. Samuel, celui-ci déclara cette location valable pour l’eruv. On avait supposé que cette location est également valable si elle a été faite par le domestique du païen, ou par son moissonneur; mais la règle est que l’israélite seul peut annuler le droit de propriété, non la louer d’un païen (de crainte d’un prix trop minime), et le païen peut seulement la louer, non l’annuler. Pourquoi ne pas lui accorder cette dernière faculté? L’on craint qu’il revienne sur sa décision. Mais alors on peut avoir aussi cette crainte en cas de location?

Pnei Moshe non traduit

עשרה ישראל שהיו דרין בבית אחד. לאו דוקא אלא כלומר בחצר אחד ואם לא עירבו ורוצין לבטל רשותן לאחד כל אחד ואחד צריך לבטל רשותו:

עשרה עכו''ם וכו' בחצר אחד. כל אחד ואחד צריך להשכיר רשיתו:

אתא קומי ר' שמואל. המעשה ושרא שיכולה אשתו להשכיר שלא מדעת בעלה:

סברין מימר. דלאו דוקא אשתו אלא אפילו שמשו המשרת שלו או לקיטו הפועל שלו יכולין הן להשכיר רשותו:

הלכה. הוא בידינו שהישראל מבטל רשות ואין צריך להשכיר והעכו''ם משכיר דוקא אבל אינו יכול לבטל רשותו:

ויבטל הוא העכו''ם. ואמאי אין ביטול רשותו מועיל:

חזר הוא בו. חיישינן שמא יחזור בו:

מעתה אפי' משכיר. ניחוש שמא יחזור בו ומשני במשכיר לא חיישינן שהרי אם חוזר א''כ מכאן והילך בגזל הוא משתמש דהא נקיט דמי:

עַד אֵיכָן. ייָבֹא כַיי דָמַר רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין קַרְקַע נִקְנֶה כְּפָחוּת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. אֲפִילוּ בְאֶגּוֹז. אֲפִילּוּ בִתְמָרָה.

Traduction

Il sera conforme à ce qu’a dit R. Yossa au nom de R. Mena b. Tanhoum, ou R. Abahou au nom de R. Yohanan (130)Même série, (Qidushin 1, 3) ( 59d).: Nulle terre ne peut être acquise à moins de la valeur d’une prouta; ce sera donc aussi le prix de location. Selon R. Jacob b. Aha, on peut même la louer pour le montant d’une noix, ou d’une figue (presque rien).

Pnei Moshe non traduit

עד איכן. יהיה השכירות ובכמה וקאמר יבא זה כהאי דאמר ר' יסא וכו'. בפ''ק דקדושין בהלכה ה' שאין קרקע ניקנית בפחות משוה פרוטה וכך אין שכירות קרקע ניקנית בפחות משוה פריטה:

מילתיה דר' יעקב בר אחא אמר. ופליג אלא אפילו באגוז ואפי' בתמרה אחת שאין שוה פרוטה שוכר הרשות מהעכו''ם:

רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא כַּד הֲוָה נְפִיק לְאַכְסַנְייָא. אִין הֲוָה מַשְׁכַּח מֵיעֲבֵד תַקָּנָה הֲוָה עֲבַד. וְאִין לָא. מְבַדֵּר מָנוֹי. יְהַב חוּטְרָא הָכָא. סַנְדְּלָא הַכַא. דִּייסְקִיָּא הָכָא. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. הָדָא דְּתֵימַר בְּשֶׁהָיָה פוּנְדָּקִי גּוֹי. אֲבָל אִם הָיָה פוּנְדָּקִי יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ חָשׁוּד לְטַלְטֵל.

Traduction

Lorsque R. Jacob b. Aha, en voyage, descendait dans une auberge, xenia, au cas où il pouvait s’arranger avec le païen, pour en obtenir une location, il le faisait; au cas contraire, il dispersait ses effets dans tous les coins de la maison, mettant là son bâton, là une sandale, son double sac ailleurs. Toutefois, ajoute R. Matnia, il n’était pas nécessaire de les disperser qu’à l’égard d’un aubergiste, pandoxi'', païen (pour que ce dernier ne trouve pas les objets ensemble); mais c’était inutile chez un aubergiste israélite, que l’on ne soupçonne pas de déplacer les objets le samedi.

Pnei Moshe non traduit

כד הוה נפק לאכסני'. והיה צריך לטלטל מבית לבית ולעשות תקנה כגון שהיו הרבה בני אדם וכל אחד השכיר לו בית דירה לעצמו ואוסרין זע''ז בחצר אם היה מוצא לעשות תקנה בעירוב היה עושה ואם לאו היה מפזר כליו ומלבושיו בהחדרים לכאן ולכאן שיהיה לו יד ורשות בכל אחד מהן:

הדא דתימר בשהיה הפונדקי עכו''ם. והיה חושש שמא יטלטל הפונדקי את מטלטליו להביאן לחדר אחד ולפיכך היה מפזרן שלא ימצא אותן יחד אבל פונדקי ישראל אינו חשוד הוא לטלטל בשבת ולא היה צריך לפזרן ולהטמינן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source